"המסע בעקבות הנסיכה"

"אני גיאוגרף" אמר האדון הזקן.
"מה זה גיאוגרף ?"
"גיאוגרף הוא מלומד שיודע היכן נמצאים הימים, הנהרות,
הערים, ההרים והמדבריות."
"כמה מעניין." אמר הנסיך הקטן.
"הנה סוף סוף מקצוע אמיתי."
מתוך הנסיך הקטן / אנטון סאנט אקזיפרי
במסגרת עבודת הגמר בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות," נתבקשנו לבחור סוג של אינטראקציה ולפתח אותה. אני ודורית שותפתי ללימודים בחרנו לפתח משחק להכרת הכיוונים: "המסע בעקבות הנסיכה."
במסגרת התחקיר לתחום התוכן שבו עוסק המשחק קראתי מאמרים העוסקים בחינוך הגיאוגרפי ובאוריינות המפה.
למרות שגיאוגרפיה כבר זמן רב חלק מתוכנית הלימודים, הרי שכיום יש התעניינות מחודשת בלימוד המקצוע. זאת בעיקר בשל המודעות ההולכת וצוברת תאוצה לשמירה על כדור הארץ. הגיאוגרפיה עוזרת להבין את המאפיינים הפיזיים והתרבותיים של העולם.החינוך הגיאוגרפי מזמן לימוד של ערכים, ידע, מושגים ומיומנויות להבנה טובה יותר של עצמנו והיחסים שלנו עם הארץ ועם עמים אחרים בעולם.כמו כן הוא תורם לפיתוח הבנת מערכת הקשרים הגלובליים.
מדוע כדאי ללמד גיאוגרפיה בכיתות היסוד ?
הוראת הגיאוגרפיה בכיתות היסוד תסייע ללומד לפתח מיומנויות חשובות כגון: תצפיות, מיון, ארגון, קריאת מפה ופרשנויות. לתלמידים יש גם את היכולת להעריך אנשים במדינות אחרות בעולם. הם מעוניינים ומסוגלים ללמוד על אנשים במקומות אחרים בעולם, בלי שיהיה להם ידע על מיקומם המדוייק והמאפיינים של המקומות והאנשים שחיים בהם. לכן יש צורך לשפר את איכות החינוך הגיאוגרפי בבתי ספר יסודיים על מנת להתגבר על הפערים ולשפר את המיומנויות.
אחת המיומנויות שניתן לשפר כבר בכיתות היסוד היא אוריינות המפה.מיומנויות קריאת מפה הן מיומנויות גיאוגרפיות חשובות המשרתות את הלומדים הן בכיתה והן מחוצה לה. כדי להבנן מפה ולהפיק ממנה מידע על התלמיד להכיר את שפת המפה הכוללת את הסימנים המוסכמים בה היא כתובה, את הצבעים, את הכיוונים המקיפים אותנו ועוד.
קשיים בהוראת מיומנויות המפה.
התמצאות במפה אינה מיומנות קוגנטיבית קלה מיומנות קריאת המפה אינה מתפתחת באופן טבעי ולכן חייבים ללמד אותם ולפתח את המימנות.איתור אובייקט שמצויין במפה היא משימה קוגנטיבית מורכבת. המשתמש חייב לתרגם את המידע שהוא רואה בתלת מימד ומנקודת מבט אופקית, לייצוג מרחבי סכמטי שנראה ממעוף הציפור. ילדים צעיריםמראים יכולת טובה של משימות מפה פשוטות כמו תאור של חדר אבל הם מתקשים לבצע משימות מורכבות יותר כמו היכולת לזהות במפה את המקום שבו הוא נמצא פיזית ולהפך. לתלמיד יש יכולת התמצאות בכיוונים. הוא מכיר את הכיוונים אבל יש לו קושי לבצע את העברה של הכיוונים מהמרחב הפיזי למפה.
יתרונות משחק
במשחק שפתחנו בחרנו להתמקד במיומנות העוסקת בהכרת הכיוונים ובהתמצאות במרחב. האינטראקציה תאפשר ללומדים להכיר את הכיוונים הבסיסיים (ימין, שמאל, קדימה ואחורה). בשלב השני יכירו את הכיוונים וכיווני המשנה על פי שושנת הרוחות. האינטראקציה מאפשרת התנסות פעילה של הלומדים ולכן היא עדיפה על לימוד תיאורטי של הנושא. האינטראקציה מזמנת ללומד התמצאות ברחב ובכיוונים דרך משחק. ההתקדמות בלמידה נעשית בשלבים ומאפשרת ללומד שליטה בתהליך הלמידה. המשחק רלבנטי ללומד משום שהתמצאות במרחב חיונית במציאות היומיומית.
מסקנות ותובנות בתהליך פיתוח האינטראקציה
במהלך העבודה על פיתוח האינטראקציה עברתי לא מעט שלבים של התחבטיות והתלבטויות, החל בבחירת הנושא וכלה בבחירה ועיצוב האינטראקציה. נטיית הלב הראשונה הייתה לבחור נושא מתחום כישורי שפה. בחירת תחום התוכן גיאוגרפיה לא ממש התאים לי. הרי אני מורה בגיל הרך ואינני מלמדת גיאוגרפיה. אך מאחר ודורית מלמדת בכתה ד' צעדים ראשונים להתמצאות במפה, החלטתי שזה יהיה מאתגר ללמוד ולהתנסות בתחום תוכן שאינני מכירה. במחשבה שנייה התמצאות במרחב והכרת הכיוונים היא מיומנות חשובה מאוד שאנו מפתחים כבר בגן ובכיתה א'. הכרת הכיוונים ימין, שמאל, הם הבסיס לכתיבה נכונה. התלמיד צריך לדעת שבעברית כותבים מימין לשמאל ובחשבון משמאל לימין. המשך פיתוח המיומנות תבוא לידי ביטוי בהתמצאות בכיוונים במפה.
קושי נוסף שנתקלנו בו במהלך פיתוח האינטראקציה היה שנקודת המוצא לכל מהלך במשחק צריכה להיות המשחק. מה המשחק רואה על המסך ? מה הוא צריך לעשות ? איך הוא מתקדם ? מהי ההוראה ?
מסמך האיפיון היה שלב נוסף בפיתוח המשחק.ההוראות למתכנת ולגרפיקאי שונו לא אחת במהלך הכתיבה בהתאם לשינויים שערכנו במשחק.
לסיום מההתנסות הקטנה שלי ב פיתוח המשחק אחת מהתובנות שלי היא שתהליך ארוך ממושך הדורש עבודת צוות, ותקדמות בשלבים.

"המעבר מגן הילדים לבית הספר'"

שלום כתה א' - יהונתן גפן
בפעם הראשונה הלכתי לשם עם אמא
לראות איפה בדיוק אני יושב ולהכיר
את המורה שלי (סימה)
והיו שם כל מיני ילדים שתכף ראיתי אותם:
ילד צהוב,
ילד אדום,
ילד ביישן,
וילד סתם.
ויעל אחת שהיו לה שתי צמות וזה נראה לי המון,
אבל לפני שהספקתי למשוך לה
כבר צלצלו בפעמון,
אמא נגבה לי מהר את כל הפנים בממחטה
ונכנסו בשקט,
וישבנו בכתה.
ישבנו בשקט עם אמא ועם תרמיל,
ברגע הראשון זה נראה לי מפחיד,
כמו החושך הזההקטן לפני שהסרט מתחיל.
בשירו זה מביע יהונן גפן את התחושות המורכבות של הילד שהולך ל"שם" בפעם הראשונה, וחש בצד תחושות של זרות ופחד גם צפיות לחוויות חדשות, לקשרים חדשים, להשתייכות.
המעבר מהגן לכתה א' מציין התחלה חדשה וגם פרידה. המעבר מלווה בתכונה רבה ובהתרגשות של הילדים, ההורים, הגננות שלמדו את הילדים, צוות בית הספר שבו אמור הילד ללמוד ובמיוחד מחנכות כתות א'. בתקופת המעבר מהגן לבית הספר מציפים את הילד רגשות סותרים. מצד אחד יש צפיות עניין וסקנות ומהצד השני שאלות ותהיות האם הוא יצליח לעמוד בצפיות.הצפיות הן שהילד יצליח להשתלב במסגרת החדשה, ילמד, יתפתח, ויחווה הצלחה, השתייכות ומימוש עצמי.
ההיקלטות במערכת החדשה של בית הספר מאופיינת בהרגשה של לחץ. חוסר וודאות, תחושת אי בטחון במרחב הפיזי ובמרחב החברתי. המרחב הפיזי של בית הספר גדול יותר מהגן הרבה כיתות, חצר גדולה, חדר מנהלת, מזכירות ועודהילדחושש שילך לאיבוד, שלא ימצא את הכיתה. המרחב החברתי גדול ומאיים, הילד מתחכך בהפסקות עם הרבה ילדים חלקם גדולים גדולים. למרות החשש, חלק מהתפקידים הנדרשים מהילדים בבית הספר אינם חדשים להם. גם בגן הם נדרשו להתאים את עצמם לדרישות של לימוד ונורמות התנהגות שתבע מהם כושר לדחות סיפוק מיידי ויכולת וויתור. הכניסה לבית הספר מעמידה בפני הילדים דרישות אלה ברמה גבוהה יותר ואינטנסיבית יותר.
כאן המקום לשאול את השאלה: האם גיל 6 הוא הגיל המתאים לכניסת הילד לבית הספר ?
כפי שלמדנו בקורס פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכולוגים וחוקרים מקבלים את הדעה שמגיל הגן לגיל בית הספר
(6- 5 ) חלות תמורות איכותיות ומשמעותיות בחשיבת הילד ולכן בכל העולם ילדים מתחילים ללמוד בכתה א' בגיל זה. בשלב זה מבשילים בילד כישורים המאפשרים לו להשלים את שליטתו במיומנויות היסוד ולהסתגל פיזית, ריגשית, וחברתית לבית הספר. בגיל זה מתפתחות אצל הילד יכולות חשיבה מרובות. הזיכרון של הילד גדל, הוא יכול להבין הוראות ולזכור אותן. אוצר המילים שלו מתרחב, טווח הריכוז שלו גדל. החשיבה החד ממדית שלו מסתעפת לחשיבה רב ממדית ומתחיל מעבר לחשיבה לוגית קונקרטית. יכולת ההתמודדות עם פתרון בעיות גדלה וההבנה העצמית של הילד את התנהגותו מתרחבת. הוא מסוגל לדחות סיפוקים, להתחשב בזולת, לקבל אחריות ולציית לכללים של בית הספר ולתקשר עם הסביבה.
על פי פרויד בגיל 12 - 6 הילד נמצא בשלב החביון בשלב זה עיקר האנרגיה של הילד מופנית לשתי משימות חשובות והן למידה והרחבת המעגל החברתי,גם לפי פיאז'ה בשלב זה מתרחש שינוי והילד והוא מסוגל כבר לנהל יחסים ברמה קוגנטיבית וחברתית. אם הילד לא סוחב איתו חרדה תסכולים וקבעונות משלבים קודמים בהתפתחות אזי הוא פנוי נפשית ללמידה ולפיתוח יחסים חברתיים. קבעונות ותסכולים עלולים לבוא לידי ביטוי בקשיי למידה ובהפרעות התנהגות.בשלב זה ההתערבות החינוכית צריכה להיות מתאימה לצרכיו, משמעותית, בונה ובעלת תוצאות מקדמות. בתקופה זו הילד זקוק לפעילות גומלין חיובית עם מבוגרים משמעותיים ועם עמיתים כדי לפתח את ההערכה העצמית, את כוחות ה"אני", את העקביות האישית ותחושת השליטה שלו.
לפיכך תפקיד ההורים בשלב זה לאפשר לילד להתנסות ולתמוך בו כדי שיהיה לו הכוח לבצע את המשימות (למידה, הרחבת המעגל החברתי). הילד צריך להתמודד עם משימות קוגנטיביות לא פשוטות של קריאה וכתיבה לכן הם צריכים להבין את הקושי ולתמוך בו. תהליך ההיקלטות של הילדים בבית הספר וצבירת החוויות, החיוביות או השליליות, משפיעים על יחסו של הילד לבית הספר בעתיד, לכן כמורה לגיל הרך אני חושבת שיש חשיבות רבה לתפקידה של המורה וליחס המעודד שלה כלפי הילדים, וכן לפעילות של צוות בית הספר בקליטתם. השנה אתחיל ללמד בכתה א' ואני מוכרחה להתוודות שבכל פעם שאני צריכה ללמד בכיתה א', אני מאוד מתרגשת והפרפרים בבטן מתחילים כשבועיים לפני תחילת השנה, כאשר אני מתחילה בהיערכות לקראת קבלת הילדים. אני מודעת לתפקיד החשוב שאני ממלאת בחיי הילד ולכך שלהתנהלות שלי בכיתה יש השפעה גדולה מאוד על יחסו של הילד ללמידה ולבית הספר. השתלבות טובה של הילדים בכתתי תלויה במידה רבה ברגישות שלי לכל ילד, לכן חשוב לתת לכל ילד תמיכה ואהדה, תגובות חיוביות על מה שהילד מצליח לעשות ולהשתדל להמנע מבקורת.

ולהורים המעוניינים לדעת עוד הכנסו לאתר "שלום כיתה א'" התמודדות עם מעברים

לסיום ברכה אישית : " שנה טובה, פוריה ומוצלחת !!!"

ההתפתחות המוסרית והשלכותיה על מערכת החינוך

"אין עיקר החכמה - אלא יושר המידות, כשם שאין האילן עיקר אלא פרותיו" רבנו בחיי

שלום לך בלוג יקר!
במסגרת לימודיי הפסיכולוגיה ההתפתחותית עסקנו בנושא של ההתפתחות המוסרית על פי התיאוריות של פיאז'ה וקולברג.
לאור המצב ההתנהגותי של התלמידים בבתי הספר, התרופפות המשמעת והערכים המוסריים, החלטתי לעסוק הפעם בנושא של ההתפתחות המוסרית והשלכותיה על מערכת החינוך וכיצד כל מוסד חינוכי ומורה יכול ברמת הפרט לתרום לזירוז תהליכי ההתפתחות והצמיחה המוסרית של התלמידים.
שיקול דעת מוסרי, יכולת החשיבה והשיפוט בנוגע לפעולה ראויה במצב נתון אינה מולדת, אלא מתפתחת בד בבד עם התפתחות ההבנה העצמית והחברתית של האדם ובעזרת אינטראקציה עם הסביבה.
על פי המודל הנפשי של פרויד, התפתחות המוסר והמצפון מתרחשת עם ההתפתחות של המבנה הנפשי הנקרא "סופר אגו" (superego). הסופר אגו היא הזרוע המוסרית והאתית של האישיות בה הופנמה מערכת הערכים והנורמות המאפשרות תפקוד בחברה.
פסיכולוגים התפתחותיים שחקרו את עמדותיהם המוסריות של ילדים צעירים מאפשרים הבנה של האופן שבו מתפתח ומבשיל שיקול הדעת המוסרי. פיאז'ה וקולברג חקרו את ההתפתחות המוסרית ופיתחו תיאוריות להתפתחות המוסר.
פיאז'ה מבחין בין שיפוט מוסרי להתנהגות מוסרית. הוא ערך את מחקריו ע"י צפייה בילדים משחקים ובדרך התייחסותם לכללי משחק. פיאז'ה בדק את שיפוטם המוסרי של ילדיםע"י הצגת דילמות מוסריות שבהם הם נדרשו להשוות בין שני מעשים ולשפוט באיזה מן הסיפורים המעשה רע יותר. באחד נזק גדול שנגרם באופן מקרי בלי כוונה, בשני נזק קטן שנגרם בכוונה. פיאז'ה מסיק ממחקריו שיש שני שלבים בהתפתחות המוסרית.
שלב הריאליזם המוסרי (גיל 4-7 ) בשלב זה הילדים שופטים מעשה כטוב או רע על פי תוצאותיו.
שלב הרלטיביזם המוסרי (מגיל 10 ומעלה) בשלב זה ההבנה שכללים ניתנים לשינוי תוך הסכמה הדדית. השיפוט מתייחס לא רק לתוצאות אלא גם לכוונה.
קולברג במחקרו זיהה בחשיבה המוסרית של בני האדם שישה שלבים המסווגים לשלוש רמות.
השלב הדקם קונבנציונלי ילדים עד גיל 8 קובעים את השיפוט שלהם על פי שכר ועונש. כל מעשה שהילד יקבל עליו עונש הוא לא מוסרי וכל דבר שהילד יקבל עליו פרס זה מוסרי.
השלב הקונבנציונלי שיפוט על פי כללים חברתיים. עד גיל 12 ילד שופט מוסרי ולא מוסרי על פי מה שמקובל או לא מקובל בחברה. יש כלל חברתי וגם החוק בנוי על כללים חברתיים. לילדים בבית הספר היסודי חשוב שהחברה תגיד שהם בסדר והם מקובלים.
השלב הפוסט קונבנציונלי השיפוט נעשה על פי ערכים אוניברסאליים. האדם נוטה להגדיר פעולה נכונה במונחים של ערכי זכויות הפרט כפי עליהן בחברה ובמסמך חוקי.
לדעת קולברג שכמו שניתן לקדם את ההתפתחות הקוגנטיבית על פי התיאוריה של פיאז'ה, כך ניתן גם לקדם את ההתפתחות המוסרית ע"י ערעור שיווי המשקל הקוגנטיבי שיגרום לארגון מחדש של סכמות מוסריות והפנמתן של סכמות חשיבה גבוהות יותר ומוסריות יותר.לכן ההתפתחות והצמיחה המוסרית של תלמידים אינה יכולה להיעשות בדרך של הטפה מאחר והיא יוצרת התנגדות בקרב התלמידים ואינה מועילה כלל. לכן יש להסביר לילד בצורה הגיונית וברורה את כללי בית הספר ואת ההגיון שעומד אחריהם, על מנת שהילד ייצית להם מתוך הבנה שלמה ולא מתוך פחד. הטכניקה הנפוצה ביותר לעשות זאת היא דיון בדילמות. תפקיד המורה לבנות תנאים ולאפשר התקדמות בשלבים, כשחשוב שהמורה יימצא בשלב גבוה יותר מתלמידיו. המורה יציג גישות אוניברסאליות ולא יסתפק בהעלאת גישות כיתתיות. למורה תהיה היכולת לנהל דיוני דילמות תוך גמישות ויכולת לכוון כל פעם אל פן אחר, עמדה מסויימת ושונה של הבעיה.
כמחנכת של ילדים בגיל הרךההבנה שילדים בגיל הצעיר שופטים את המעשה על פי התוצאות ועל פי שכר ועונש אני רואה חשיבות רבה דווקא בחיזוק ההתנהגויות החיוביות על מתן משובים חיוביים בעל פה ובכתב כמו הערה טובה במחברת, חייכנים, צבירת נקודות ועוד. בד בבד עם חיזק ההתנהגויות הטובות לא להתעלם מן ההתנהגויות השליליות. אלא שהדרך של הטפות מוסר לא תועיל ואף תיצור התנגדות על פי קולברג, לכן ההענישה על התנהגות לא ראויה צריכה להיות הולמת למעשה.

מדיניות התקשוב בישראל

"כל התקדמות גדולה בשטח המדע, נבעה מהעזה חדשה של הדמיון" ג'ון דיואי

שלום לך בלוג יקר !

הפעם אני רוצה להתייחס לנושא חשוב מאוד בעיני והוא מדיניות התקשוב במערכת החינוך בישראל.

בקורס שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה היבטים בינלאומיים למדנו מהי מדיניות תקשוב, קראתי את המאמר המפורט של קוזמה שמציג שלוש מדינות סינגפור, פינלנד ומצרים שמיישמות את מדיניות התקשוב, כל מדינה בדרך שלה.

במאמרו טוען קוזמהשהשיפור במערכות החינוכיות והעלייה בהישגים הלימודייםנראים כדרכים העקריות שבהן מדינות יכולות להתכונן לשינויים גלובאליים מבוססי טכנולוגיה. שימוש בICT במערכת החינוך ניראת כדרך לקדם שינויים חינוכיים, שיפור מיומנויות הלומדים והכנתם לתפקד בעתיד בחברת הידע ובכלכלה הגלובלית. כדי לגרום לשינוי יש צורך ביצירת חזון ברור של כיצד שילוב טכנולוגיות חדשות יכולות להעלות ייצרנות כלכלית, לשפר את איכות החיים ולהעשיר את התרבות. לחזון כזה צריך צריך קונצנזוס רחב ביותר של כל הגורמים הנוגעים בדבר, כלומר הממשלה, משרד החינוך, הסקטור הפרטי והסקטור הציבורי.עוד נטען במאמר שלהשקעה של זמן ומאמץ ביצירת חזון ברמה המדינית יהיו בעתיד החזרים אופרטביים.
שילוב טכנולוגיות ה ICT בסינגפור ופינלנד העלו בי את התהיות: מה קורה במדינת ישראל פנינו לאן ? מהי מדיניות התקשוב בישראל ? האם יש מדיניוות ? האם יש חזון ? עד כמה הוא מיושם במערכת החינוך?
בעקבות בהרצאתה של ד"ר חגית מישר טל שעסקה במדיניות התקשוב של מדינת ישראל. התברר ששילוב המחשבים במערכת החינוך בישראל החל בשנות השיבעים בבתי ספר תיכוניים בתחום מדעי המחשב, ובבתי ספר יסודיים באמצעות מערכות של תרגול ואימון . בשנות השמונים הורחבה כמות המחשבים בעיקר באמצעות יוזמות מקומיות.בשנות התשעים חל מפנה וטכנולוגיות המידע והתקשורת נעשו מרכיב משמעותי ונרחב במערכת החינוך הישראלית. במקביל לחידושים הטכנולוגיים ולירידה במחירי המחשבים, התשתיות והציוד ההיקפי, גובשה תוכנית הכוללת הצעות אופרטיביות למחשוב מערכת החינוך במסגרת תוכנית המחשוב החמש שנתי מח"ר 98 . השלבים השני והשלישי של התוכנית הסתיימו כאשר השלב השלישי התייחס להבחנה בין פרדיגמות הוראה מסורתיות לחדשניות והציע שימוש מושכל ומיטבי בטכנולוגיות מידע ותקשורת (משרד החינוך והתרבות 2004 ) .
ויש גם חזון חינוכי כפי שבא לידי ביטוי בדו"ח הוועדה להגדרת מדיניות התקשוב במערכת החינוך: "כל מערכת חינוך מכוונת להכין את התלמיד לקראת חיים מצליחים והשתלבות פורייה בחברת העתיד. מהפכת המידע והתקשורת מתווה משמעות משלה למושג "חברת העתיד" וקובעת מאפיינים משלה לכישורים המעניקים סיכויים להצלחה ולהשתלבות פורייה בחברת העתיד. תפיסת פני העתיד מוליכה אותנו להגדיר , בשלושה מאפיינים, את הבוגר הרצוי של מערכת החינוך: אדם אוטונומי, מוסרי ובעל שייוך ומחויבות חברתית.
אם נחזור למאמר של קוזמה כפי שהבאתי בראשית דברי הרי שכדי ליישם את החזון יש צורך לשנות את פרדיגמת החשיבה של קובעי המדיניות במדינת ישראל. אם קובעי המדיניות ישכילו להעלות את החינוך לראש סדר העדיפויות וישקיעו בשילוב טכנולוגית ה ICT על מנת שנוכל להצמיח בוגרים שיוכלו להשתלב כהלכה ולהתמודד בהצלחה בעולם העתיד עתיר טכנולוגיות מידע.