שלום כתה א' - יהונתן גפן
בפעם הראשונה הלכתי לשם עם אמא
לראות איפה בדיוק אני יושב ולהכיר
את המורה שלי (סימה)
והיו שם כל מיני ילדים שתכף ראיתי אותם:
ילד צהוב,
ילד אדום,
ילד ביישן,
וילד סתם.
ויעל אחת שהיו לה שתי צמות וזה נראה לי המון,
אבל לפני שהספקתי למשוך לה
כבר צלצלו בפעמון,
אמא נגבה לי מהר את כל הפנים בממחטה
ונכנסו בשקט,
וישבנו בכתה.
ישבנו בשקט עם אמא ועם תרמיל,
ברגע הראשון זה נראה לי מפחיד,
כמו החושך הזההקטן לפני שהסרט מתחיל.
בשירו זה מביע יהונן גפן את התחושות המורכבות של הילד שהולך ל"שם" בפעם הראשונה, וחש בצד תחושות של זרות ופחד גם צפיות לחוויות חדשות, לקשרים חדשים, להשתייכות.
המעבר מהגן לכתה א' מציין התחלה חדשה וגם פרידה. המעבר מלווה בתכונה רבה ובהתרגשות של הילדים, ההורים, הגננות שלמדו את הילדים, צוות בית הספר שבו אמור הילד ללמוד ובמיוחד מחנכות כתות א'. בתקופת המעבר מהגן לבית הספר מציפים את הילד רגשות סותרים. מצד אחד יש צפיות עניין וסקנות ומהצד השני שאלות ותהיות האם הוא יצליח לעמוד בצפיות.הצפיות הן שהילד יצליח להשתלב במסגרת החדשה, ילמד, יתפתח, ויחווה הצלחה, השתייכות ומימוש עצמי.
ההיקלטות במערכת החדשה של בית הספר מאופיינת בהרגשה של לחץ. חוסר וודאות, תחושת אי בטחון במרחב הפיזי ובמרחב החברתי. המרחב הפיזי של בית הספר גדול יותר מהגן הרבה כיתות, חצר גדולה, חדר מנהלת, מזכירות ועודהילדחושש שילך לאיבוד, שלא ימצא את הכיתה. המרחב החברתי גדול ומאיים, הילד מתחכך בהפסקות עם הרבה ילדים חלקם גדולים גדולים. למרות החשש, חלק מהתפקידים הנדרשים מהילדים בבית הספר אינם חדשים להם. גם בגן הם נדרשו להתאים את עצמם לדרישות של לימוד ונורמות התנהגות שתבע מהם כושר לדחות סיפוק מיידי ויכולת וויתור. הכניסה לבית הספר מעמידה בפני הילדים דרישות אלה ברמה גבוהה יותר ואינטנסיבית יותר.
כאן המקום לשאול את השאלה: האם גיל 6 הוא הגיל המתאים לכניסת הילד לבית הספר ?
כפי שלמדנו בקורס פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכולוגים וחוקרים מקבלים את הדעה שמגיל הגן לגיל בית הספר
(6- 5 ) חלות תמורות איכותיות ומשמעותיות בחשיבת הילד ולכן בכל העולם ילדים מתחילים ללמוד בכתה א' בגיל זה. בשלב זה מבשילים בילד כישורים המאפשרים לו להשלים את שליטתו במיומנויות היסוד ולהסתגל פיזית, ריגשית, וחברתית לבית הספר. בגיל זה מתפתחות אצל הילד יכולות חשיבה מרובות. הזיכרון של הילד גדל, הוא יכול להבין הוראות ולזכור אותן. אוצר המילים שלו מתרחב, טווח הריכוז שלו גדל. החשיבה החד ממדית שלו מסתעפת לחשיבה רב ממדית ומתחיל מעבר לחשיבה לוגית קונקרטית. יכולת ההתמודדות עם פתרון בעיות גדלה וההבנה העצמית של הילד את התנהגותו מתרחבת. הוא מסוגל לדחות סיפוקים, להתחשב בזולת, לקבל אחריות ולציית לכללים של בית הספר ולתקשר עם הסביבה.
על פי פרויד בגיל 12 - 6 הילד נמצא בשלב החביון בשלב זה עיקר האנרגיה של הילד מופנית לשתי משימות חשובות והן למידה והרחבת המעגל החברתי,גם לפי פיאז'ה בשלב זה מתרחש שינוי והילד והוא מסוגל כבר לנהל יחסים ברמה קוגנטיבית וחברתית. אם הילד לא סוחב איתו חרדה תסכולים וקבעונות משלבים קודמים בהתפתחות אזי הוא פנוי נפשית ללמידה ולפיתוח יחסים חברתיים. קבעונות ותסכולים עלולים לבוא לידי ביטוי בקשיי למידה ובהפרעות התנהגות.בשלב זה ההתערבות החינוכית צריכה להיות מתאימה לצרכיו, משמעותית, בונה ובעלת תוצאות מקדמות. בתקופה זו הילד זקוק לפעילות גומלין חיובית עם מבוגרים משמעותיים ועם עמיתים כדי לפתח את ההערכה העצמית, את כוחות ה"אני", את העקביות האישית ותחושת השליטה שלו.
לפיכך תפקיד ההורים בשלב זה לאפשר לילד להתנסות ולתמוך בו כדי שיהיה לו הכוח לבצע את המשימות (למידה, הרחבת המעגל החברתי). הילד צריך להתמודד עם משימות קוגנטיביות לא פשוטות של קריאה וכתיבה לכן הם צריכים להבין את הקושי ולתמוך בו. תהליך ההיקלטות של הילדים בבית הספר וצבירת החוויות, החיוביות או השליליות, משפיעים על יחסו של הילד לבית הספר בעתיד, לכן כמורה לגיל הרך אני חושבת שיש חשיבות רבה לתפקידה של המורה וליחס המעודד שלה כלפי הילדים, וכן לפעילות של צוות בית הספר בקליטתם. השנה אתחיל ללמד בכתה א' ואני מוכרחה להתוודות שבכל פעם שאני צריכה ללמד בכיתה א', אני מאוד מתרגשת והפרפרים בבטן מתחילים כשבועיים לפני תחילת השנה, כאשר אני מתחילה בהיערכות לקראת קבלת הילדים. אני מודעת לתפקיד החשוב שאני ממלאת בחיי הילד ולכך שלהתנהלות שלי בכיתה יש השפעה גדולה מאוד על יחסו של הילד ללמידה ולבית הספר. השתלבות טובה של הילדים בכתתי תלויה במידה רבה ברגישות שלי לכל ילד, לכן חשוב לתת לכל ילד תמיכה ואהדה, תגובות חיוביות על מה שהילד מצליח לעשות ולהשתדל להמנע מבקורת.
ולהורים המעוניינים לדעת עוד הכנסו לאתר "שלום כיתה א'" התמודדות עם מעברים
ללאה -
השבמחקכרגיל , עם תחילתו של שבוע אני ממהרת לקרוא את הבלוג שלך . אני מוצאת את השילוב של הלמידה בקורס פסיכולוגיה ואת נסיונך כמחנכת של כיתות א'-ב' מעניין ופורה מאוד . את משלבת בין התיאוריות ובין העבודה בשטח . מכיון שמהלך כל שנות עבודתי לא עבדתי אף פעם בכיתות הנמוכות של ביה"ס היסודי , הרי כל הנושא של תחילת כיתה א' הינו חדש לי . כהורה חוויתי את כניסתם של ילדי לכיתה א' כתהליך חגיגי . בבית ספרי ישנה חטיבה צעירה ולמעשה הילדים כבר בגילאי הגן מנסים בלהיות תלמידי א' ותלמידי א' עדיין יכולים לחזור מידי פעם לגן .
אשמח לארח אותך בחטיבה שלנו . היא מקור גאווה לצוותי ההוראה של החט"צ אך גם לצוות של כל בית הספר .
וגם לך - שנה טובה , פוריה ומוצלחת .
לאה היקרה,
השבמחקכמורים יש לנו תפקיד חשוב בחיי הילדים, לא פעם אנחנו הסיבה והגורם ליחס הילדים לבית הספר ולחוויית הלמידה. מורה תומך, מבין ומעודד חשוב ביותר, בעיקר בכיתות הנמוכות ולאורך כל הדרך.
בבית ספרי מתקיימת מזה מספר שנים תוכנית "מעברים"- בשיתוף צוותי א' ב', צוות מדעים וגני הילדים העוברים ללמוד בבית ספרנו. המפגשים המשותפים בין ילדי הגן ובית הספר מסייעים ומקלים על המעבר מן הגן אל בית הספר.
אני מאחלת לך שנת לימודים פוריה ומוצלחת- הנני סמוכה ובטוחה שתצליחי ותלמידייך יחוו חוויות חיוביות ומעשירות.
בהצלחה רבה!
דורית
לאה שלום!!
השבמחקראשית דבר שיר מדהים,אין ספק שהכניסה לכיתה א' מעלה חיוכים כמו גם חששות אצל הורים לעתיד ילדיהם
אצלי בבית הספר הוא מתחלק לשני בתים בית א' א'-ג'
ובית ב' ד'-ו' שנותנת לילדים כניסה יותר "חלקה" לבית הספר ולהפחית קשיים.
אין ספק שההשארה של המורה שדוגמה ומחנך היא החשובה ביותר ואין לי ספק שתצליחי בכיתה החדשה ותלמידיך ילמדו ויסכילו ממך בכל התחומים
אורי
יונס רולא
השבמחקללאה ... שלום
התלהבתי לקרוא את הבלוג שלך כי אנחנו נתחיל את השנה הלימודית עוד כמה ימים ואני כאחת מהצוות המוביל בבת הספר מנסה להתעסק בעניין הזה .
הנושא הזה חשוב מאוד כי המעבר מן הגן לבית הספר הוא אחד המעברים המשמעותיים בחיי הילד וההורים מבחנת הילד הוא נכנס לעולם חדש בו מרגיש את צפיות הוריו והסביבה שלו .
את דברת בצורה ברורה על היכולת השכלית והנפשית של הילד להתמודד עם כיתה א ועל תפקידם של ההורים והמורים בשלב הזה , אבל ...
מה תפקידו של בית הספר בכלל
צוות בית הספר צריך לארגן פעילות הכנה לתקופת המעבר לא רק בתחילת השנה לכיתה א אלא גם בסןף השנה של הגן
לאה,
השבמחקנהנתי והתרגשתי ביחד איתך, גם אני שותפה לאותן רגשות כשבועיים לפתיחת השנה, מקווה שתיפתח כסידרה בחינוך העל יסודי.כל מעבר הוא משמעותי בפני עצמו יש לו את הקשיים שלו והוא מלווה בהרבה ציפיות וחששות ולפיכך ההשלכות. מעניין הוא הדבר ולא משנה באיזה גיל התלמידים, הצוות החינוכי, צריכים תמיד לתת את הדעת ובחשיבה משותפת לתמוך, לעודד ולסייע על מנת שהמעבר יהיה קל וללא משקעים,
דרך צלחה,
ורד.