שלום לך בלוג יקר שלי !שוב אני מוצאת את עצמי יושבת מול הדף הלבן ותוהה על מה אכתב הפעם ? חשבתי על מספר נושאים אך אף לא אחד מהם נראה לי מעניין מספיק כדי לפרסם בבלוג .את כל אחר הצהרים הקדשתי לשיטוט באינטרנט וביוטיוב בתקווה למצוא שם משהו מעניין. ככל שהעמקתי בחיפוש, כך הרגשתי שאני הולכת וטובעת בים המידע והאתרים. זאת דוגמה לסיטואציה אחת שבה אני מוצאת את עצמי לא פעם הולכת לאיבוד.התפתחות הטכנולוגיות אכן שפרו את איכות חיינו. אנחנו מוקפים מידע יום יום, שעה שעה. מידע מופיע בצורה דיגיטלית דרך האינטרנט דפים על דפים של מידע. אך נשאלת השאלה האם האפשרות להשיג מידע רב כל כך הופכת את חיינו לקלים?לא בטוח. לא פעם אני מוצאת את עצמי טובעת בים המידע ואני צריכה ללמוד לצוף בו.כדי לעשות זאת עלי לפתח מיומנויות שיעזרו לי להשתמש במידע בצורה מושכלת. ראשית כיצד להשיג את המידע הרלבנטי ?כיצד לטפל בו ? איך לסנן את המידע ואיך לארגן אותו ןלהתאימו לצרכי ?במסגרת לימודיי נאלצתי להתמודד עם דרישות של חיפוש מידע רלבנטי והאמת שלא פעם המשימה הייתה קשה ותיסכול היה רב . אך ההתנסות וההתמודדות האישית היא הלמידה הטובה ביותרוגם אם נתקלים במכשולים צריך ללמוד מהכשלונות ולהמשיך הלאה. וכבר היה חכם אחד שאמר: "מי שלא עושה לא טועה, ומי שלא טועה לא יודע כלום !!!"
דווקא היום כשכל עם ישראל יצא לחגוג בכל מקום אפשרי החלטתי להישאר בבית ולנצל את היום כדי להשלים משימות שטרם הספקתי לבצע. אז בין עיסוק אחד לשני חשבתי עליך בלוג יקר שלי, ופתאום הגעתי להכרה שאתה די מוצא חן בעיניי. עדין לא נוח לי עם הפרסום והפומביות ואני מוצאת את עצמי משקיעה המון זמן בחשיבה על הנושא ועל הניסוח כך שיהיה מעניין וראוי לפרסום.אתמול כתבתי על תהליך למידה מרתק שעברתי עם דורית, והיום אני רוצה להעלות מחשבות על למידה והערכה שיתופית. (בעקבות ההרצאה של ד"ר חגית מישר - טל )אבל לפני כן ציטוט ממקור לא ידוע: "אם יש לך תפוח אחד, ולי יש תפוח אחד ונחליף - לכל אחד מאיתנו יהיה תפוח אחד. אם לך יש רעיון אחד, ולי יש רעיון אחד ונחליף, לכל אחד מאיתנו יהיו שני רעיונות"ככל שנעודד יותר אינטראקציות ונחליף יותר רעיונות מאגר היידע שלנו יגדל. גם על פי הגישה הקונסטרוקטוביסטית (כן אני יודעת שנמאס לשמוע את המילה הזאת) הרי שלצורך הבניית הידע צריך שתהיה אינטראקציה בין הלומדים. כדי לעודד אינטראקציות אלו אנו צריכים לזמן ללומדים משימות שיתופיות. למידה שיתופית והפקת תוצר משותף מחייבת חלוקת עבודה בין השותפים. לפעמים החלוקה נעשית על פי תחומי התמחות כאשר כל אחד מהמשתתפים תורם את חלקו לתוצר המשותף. לפעמים החלוקה היא על פי רצונם או העדפותיהם של המשתתפים, לעיתים החלוקה שרירותית כאשר אחד המשתתפים נוטל יוזמה וקובע תחומי אחריות לכל אחד מהמשתתפים. הבעיה היא מה מידת תרומתו של כל אחד מהמשתתפים לתוצר השיתופי והרי כולנו מכירים את תופעת "הטרמפיסטים" ואני אישית אף חוויתי את הרגשת התסכול שחלק מהמשתתפים תורם ומשקיע בביצוע המשימה וחלק אחר לא אבל הוא נהנה מההערכה.כאן עולות שאלות בנושא ההערכה: כיצד מעריכים תוצר לימודי משותף ? האם הייתה שיתופיות ? האם הייתה עבודת צוות ? מה התרומה של כל אחד מהמשתתפים לתוצר המשותף ?אכן שאלות למחשבה!!!
"גם מסע בין אלף מילין מתחיל בצעד אחד..." אמר חכם סיני אחד בשם מאו לסה לונג. אבל כשמתחילים לצעוד מגלים ש"לא קלה היא לא קלה דרכנו... " ולפעמים נתקלים במכשול כזה או אחר וצריך להשכיל להתגבר עליו כדי שנוכל להמשיך לצעוד לכיוון היעד הנכסף.
את הפתיח הארוך הזה כתבתי כדי לשתף אתכם במכשול הראשון שנתקלנו, אני ושותפתי לעבודת הגמר דורית וכיצד התגברנו עליו.
תחילה בחרנו את נושא ה"משל" לעבודת הגמר היינו בטוחות שזה נושא טוב שאנו מכירות ומלמדות כחלק מתכנית הלימודים בכשורי שפה ולא נתקשה ליישם אותו ביחידת לימוד מתוקשבת. נפגשנו והתחלנו לגלגל רעיונות אבל אז . . . נתקלנו בקושי ולא הצלחנו להעביר את התוכן הלימודי מהוראה כיתתית להוראה מתוקשבת א-סינרכרונית. התחבטנו, התלבטנו ולא הצלחנו למצוא את הדרך. השיא היה ביום רביעי האחרון כששנינו חזרנו הביתה מתוסכלות וקצת מיואשות.
המשכתי להתלבט גם במשך כל היום שלמחרת. בערב שוחחתי עם דורית והחלטנו לשנות את הנושא. בחרנו ביחידת הלימוד "שבעת המינים" כחלק מהנושא של חג השבועות. לאחר שהיינו שלמות עם השינוי מיד התחלנו לעלות רעיונות, פתחנו פריט ידע חדש וכתבנו הצעה חדשה. לאחר שסיימנו לכתוב את ההצעה בגעת (בשעת לילה מאוחרת) הרגשתי הקלה. משהתגברנו על המכשול אנו ממשיכות לצעוד במרץ בדרך אל היעד.
את התובנות שלי לתהליך הלמידה שעברתי אני רוצה לסכם במשפט הבא: "לא הידע אלא תהליך הלמידה, לא התוצר אלא תהליך רכישתו, הם אלה המספקים את ההנאה הגדולה ביותר." קרל פרידריך גאוס
יום שבת, 3 באפריל 2010
שלום וברוכים הבאים לבלוג שלי!
פתחתי בלוג ו....אז נזכרתי במשפט מתוך הספר "פו הדב"
"מרגע שגילית איזו מכפות הרגליים היא הכף הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות בקשר למי מהן היא הכף השמאלית.
ואז נותרת רק הבעיה באיזו מהן להתחיל לצעוד?" (א. א.מילן)
מרגע שפתחתי את הבלוג הבנתי שאני יוצאת למסע מאתגר ומרתק, אך מיד גם צצו ועלו בראשי הרבה שאלות.
חלקן קשורות לצד הטכני וחלקן קשורות לצד התוכני.
לדוגמה: כיצד להתגבר על בעיות טכניות ? (ומיד נתקלתי בבעיה :הרשומה הקודמת שכתבתי לא הייתה טובה ורציתי למחוק אותה. )
שאלות נוספות שבהן אני מתלבטת: האם יהיה לי מה לפרסם כל שבוע? האם מה שאני כותבת טוב מספיק? מה תהינה התגובות?
הרבה שאלות ורב הנסתר על הגלוי אך האתגר הוא לגלות וללמוד, לשגות ולתקן , לשתף ולהגיב.
ובכן אני מוכנה לצאת למסע ומקווה שהרגל שבה בחרתי להתחיל לצעוד תוביל אותי אל אותם מחוזות מעניינים ומרתקים שאליהם אני רוצה להגיע.
פורסם על ידי לאה ליברמן ב 3.4.10
