יום שבת, 31 ביולי 2010

ההתפתחות המוסרית והשלכותיה על מערכת החינוך

"אין עיקר החכמה - אלא יושר המידות, כשם שאין האילן עיקר אלא פרותיו" רבנו בחיי

שלום לך בלוג יקר!
במסגרת לימודיי הפסיכולוגיה ההתפתחותית עסקנו בנושא של ההתפתחות המוסרית על פי התיאוריות של פיאז'ה וקולברג.
לאור המצב ההתנהגותי של התלמידים בבתי הספר, התרופפות המשמעת והערכים המוסריים, החלטתי לעסוק הפעם בנושא של ההתפתחות המוסרית והשלכותיה על מערכת החינוך וכיצד כל מוסד חינוכי ומורה יכול ברמת הפרט לתרום לזירוז תהליכי ההתפתחות והצמיחה המוסרית של התלמידים.
שיקול דעת מוסרי, יכולת החשיבה והשיפוט בנוגע לפעולה ראויה במצב נתון אינה מולדת, אלא מתפתחת בד בבד עם התפתחות ההבנה העצמית והחברתית של האדם ובעזרת אינטראקציה עם הסביבה.
על פי המודל הנפשי של פרויד, התפתחות המוסר והמצפון מתרחשת עם ההתפתחות של המבנה הנפשי הנקרא "סופר אגו" (superego). הסופר אגו היא הזרוע המוסרית והאתית של האישיות בה הופנמה מערכת הערכים והנורמות המאפשרות תפקוד בחברה.
פסיכולוגים התפתחותיים שחקרו את עמדותיהם המוסריות של ילדים צעירים מאפשרים הבנה של האופן שבו מתפתח ומבשיל שיקול הדעת המוסרי. פיאז'ה וקולברג חקרו את ההתפתחות המוסרית ופיתחו תיאוריות להתפתחות המוסר.
פיאז'ה מבחין בין שיפוט מוסרי להתנהגות מוסרית. הוא ערך את מחקריו ע"י צפייה בילדים משחקים ובדרך התייחסותם לכללי משחק. פיאז'ה בדק את שיפוטם המוסרי של ילדיםע"י הצגת דילמות מוסריות שבהם הם נדרשו להשוות בין שני מעשים ולשפוט באיזה מן הסיפורים המעשה רע יותר. באחד נזק גדול שנגרם באופן מקרי בלי כוונה, בשני נזק קטן שנגרם בכוונה. פיאז'ה מסיק ממחקריו שיש שני שלבים בהתפתחות המוסרית.
שלב הריאליזם המוסרי (גיל 4-7 ) בשלב זה הילדים שופטים מעשה כטוב או רע על פי תוצאותיו.
שלב הרלטיביזם המוסרי (מגיל 10 ומעלה) בשלב זה ההבנה שכללים ניתנים לשינוי תוך הסכמה הדדית. השיפוט מתייחס לא רק לתוצאות אלא גם לכוונה.
קולברג במחקרו זיהה בחשיבה המוסרית של בני האדם שישה שלבים המסווגים לשלוש רמות.
השלב הדקם קונבנציונלי ילדים עד גיל 8 קובעים את השיפוט שלהם על פי שכר ועונש. כל מעשה שהילד יקבל עליו עונש הוא לא מוסרי וכל דבר שהילד יקבל עליו פרס זה מוסרי.
השלב הקונבנציונלי שיפוט על פי כללים חברתיים. עד גיל 12 ילד שופט מוסרי ולא מוסרי על פי מה שמקובל או לא מקובל בחברה. יש כלל חברתי וגם החוק בנוי על כללים חברתיים. לילדים בבית הספר היסודי חשוב שהחברה תגיד שהם בסדר והם מקובלים.
השלב הפוסט קונבנציונלי השיפוט נעשה על פי ערכים אוניברסאליים. האדם נוטה להגדיר פעולה נכונה במונחים של ערכי זכויות הפרט כפי עליהן בחברה ובמסמך חוקי.
לדעת קולברג שכמו שניתן לקדם את ההתפתחות הקוגנטיבית על פי התיאוריה של פיאז'ה, כך ניתן גם לקדם את ההתפתחות המוסרית ע"י ערעור שיווי המשקל הקוגנטיבי שיגרום לארגון מחדש של סכמות מוסריות והפנמתן של סכמות חשיבה גבוהות יותר ומוסריות יותר.לכן ההתפתחות והצמיחה המוסרית של תלמידים אינה יכולה להיעשות בדרך של הטפה מאחר והיא יוצרת התנגדות בקרב התלמידים ואינה מועילה כלל. לכן יש להסביר לילד בצורה הגיונית וברורה את כללי בית הספר ואת ההגיון שעומד אחריהם, על מנת שהילד ייצית להם מתוך הבנה שלמה ולא מתוך פחד. הטכניקה הנפוצה ביותר לעשות זאת היא דיון בדילמות. תפקיד המורה לבנות תנאים ולאפשר התקדמות בשלבים, כשחשוב שהמורה יימצא בשלב גבוה יותר מתלמידיו. המורה יציג גישות אוניברסאליות ולא יסתפק בהעלאת גישות כיתתיות. למורה תהיה היכולת לנהל דיוני דילמות תוך גמישות ויכולת לכוון כל פעם אל פן אחר, עמדה מסויימת ושונה של הבעיה.
כמחנכת של ילדים בגיל הרךההבנה שילדים בגיל הצעיר שופטים את המעשה על פי התוצאות ועל פי שכר ועונש אני רואה חשיבות רבה דווקא בחיזוק ההתנהגויות החיוביות על מתן משובים חיוביים בעל פה ובכתב כמו הערה טובה במחברת, חייכנים, צבירת נקודות ועוד. בד בבד עם חיזק ההתנהגויות הטובות לא להתעלם מן ההתנהגויות השליליות. אלא שהדרך של הטפות מוסר לא תועיל ואף תיצור התנגדות על פי קולברג, לכן ההענישה על התנהגות לא ראויה צריכה להיות הולמת למעשה.





יום שני, 26 ביולי 2010

מדיניות התקשוב בישראל

"כל התקדמות גדולה בשטח המדע, נבעה מהעזה חדשה של הדמיון" ג'ון דיואי



שלום לך בלוג יקר !

הפעם אני רוצה להתייחס לנושא חשוב מאוד בעיני והוא מדיניות התקשוב במערכת החינוך בישראל.

בקורס שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה היבטים בינלאומיים למדנו מהי מדיניות תקשוב, קראתי את המאמר המפורט של קוזמה שמציג שלוש מדינות סינגפור, פינלנד ומצרים שמיישמות את מדיניות התקשוב, כל מדינה בדרך שלה.

במאמרו טוען קוזמהשהשיפור במערכות החינוכיות והעלייה בהישגים הלימודייםנראים כדרכים העקריות שבהן מדינות יכולות להתכונן לשינויים גלובאליים מבוססי טכנולוגיה. שימוש בICT במערכת החינוך ניראת כדרך לקדם שינויים חינוכיים, שיפור מיומנויות הלומדים והכנתם לתפקד בעתיד בחברת הידע ובכלכלה הגלובלית. כדי לגרום לשינוי יש צורך ביצירת חזון ברור של כיצד שילוב טכנולוגיות חדשות יכולות להעלות ייצרנות כלכלית, לשפר את איכות החיים ולהעשיר את התרבות. לחזון כזה צריך צריך קונצנזוס רחב ביותר של כל הגורמים הנוגעים בדבר, כלומר הממשלה, משרד החינוך, הסקטור הפרטי והסקטור הציבורי.עוד נטען במאמר שלהשקעה של זמן ומאמץ ביצירת חזון ברמה המדינית יהיו בעתיד החזרים אופרטביים.
שילוב טכנולוגיות ה ICT בסינגפור ופינלנד העלו בי את התהיות: מה קורה במדינת ישראל פנינו לאן ? מהי מדיניות התקשוב בישראל ? האם יש מדיניוות ? האם יש חזון ? עד כמה הוא מיושם במערכת החינוך?
בעקבות בהרצאתה של ד"ר חגית מישר טל שעסקה במדיניות התקשוב של מדינת ישראל. התברר ששילוב המחשבים במערכת החינוך בישראל החל בשנות השיבעים בבתי ספר תיכוניים בתחום מדעי המחשב, ובבתי ספר יסודיים באמצעות מערכות של תרגול ואימון . בשנות השמונים הורחבה כמות המחשבים בעיקר באמצעות יוזמות מקומיות.בשנות התשעים חל מפנה וטכנולוגיות המידע והתקשורת נעשו מרכיב משמעותי ונרחב במערכת החינוך הישראלית. במקביל לחידושים הטכנולוגיים ולירידה במחירי המחשבים, התשתיות והציוד ההיקפי, גובשה תוכנית הכוללת הצעות אופרטיביות למחשוב מערכת החינוך במסגרת תוכנית המחשוב החמש שנתי מח"ר 98 . השלבים השני והשלישי של התוכנית הסתיימו כאשר השלב השלישי התייחס להבחנה בין פרדיגמות הוראה מסורתיות לחדשניות והציע שימוש מושכל ומיטבי בטכנולוגיות מידע ותקשורת (משרד החינוך והתרבות 2004 ) .
ויש גם חזון חינוכי כפי שבא לידי ביטוי בדו"ח הוועדה להגדרת מדיניות התקשוב במערכת החינוך: "כל מערכת חינוך מכוונת להכין את התלמיד לקראת חיים מצליחים והשתלבות פורייה בחברת העתיד. מהפכת המידע והתקשורת מתווה משמעות משלה למושג "חברת העתיד" וקובעת מאפיינים משלה לכישורים המעניקים סיכויים להצלחה ולהשתלבות פורייה בחברת העתיד. תפיסת פני העתיד מוליכה אותנו להגדיר , בשלושה מאפיינים, את הבוגר הרצוי של מערכת החינוך: אדם אוטונומי, מוסרי ובעל שייוך ומחויבות חברתית.
אם נחזור למאמר של קוזמה כפי שהבאתי בראשית דברי הרי שכדי ליישם את החזון יש צורך לשנות את פרדיגמת החשיבה של קובעי המדיניות במדינת ישראל. אם קובעי המדיניות ישכילו להעלות את החינוך לראש סדר העדיפויות וישקיעו בשילוב טכנולוגית ה ICT על מנת שנוכל להצמיח בוגרים שיוכלו להשתלב כהלכה ולהתמודד בהצלחה בעולם העתיד עתיר טכנולוגיות מידע.


יום שבת, 17 ביולי 2010

התפתחות השפה הדבורה כבסיס להתפתחות השפה הכתובה

ככה זה בעברית - דתיה בן דור

אם מחללים בחליל, מתופפים בתוף ומחצצרים בחצוצרה,

למה לא מפנתרים בפסנתר,
או מנגנים בגיטרה,
או מטרמבנים בטרומבון ?
למה?
ככה זה בעברית.
אם נועלים נעלים וגורבים גרבים,
למה לא חולצים חולצה ?
או כופפים כפפות,
או ממכנסים מכנסיים ?
למה?
ככה זה בעברית.

שלום לך בלוג יקר !

בהמשך לפוסט הקודם, שבו דברתי על ההתפתחות האוריינית לקראת קריאה וכתיבה, אני רוצה הפעם להתמקד בשפה הדבורה כבסיס להתפתחות השפה הכתובה. השפה הדבורה היא הבסיס שעליו נבנים ניצני האוריינות ובעקבותיהם מתפתחות יכולות הקריאה והכתיבה. בעיני פיאז'ה השפה היא "ראי הנפש" - היא משקפת את החשיבה של הילד ואת הדרך שבה הילד תופס את המציאות. לפי פיאז'ה ההתפתחות הקוגנטיבית אוניברסלית, כלומר מתרחשת לפי אותם שלבים ובאותם תהליכים בכל העולם. לכן חשוב שהילדים ישיגו את ציוני הדרך בהתפתחות השפה הדבורה על מנת שיוכלו לפתח בעתיד יכולות קריאה וכתיבה נאותות. כפי שלמדנו בקורס "פסיכולוגיה התפתחותית" השלב הקדם תפעולי Pre operations על פי הפסיכולוגיה ההתפתחותית של פיאז'ה מתרחש מגיל שנתיים עד שבע. בשלב הזה הילד רוכש שפה ויש לו את היכולת להשתמש בייצוגי סמלים של אובייקטים. כלומר הילד אומר כלב או סוס אבל הוא לא רואה אותם יש לו דימויים בראש וסמלים לאותם אובייקטים. בגיל שנתיים הוא אומר משפט של שתי מילים. לדוגמה: "זה סוס". בדומה לשפה הדבורה המתפתחת כבר מלידה וקשורה לחשיפה ולתמיכה סביבתית, גם האוריינות מתפתחת מלידה וקשורה לחשיפה ולתמיכה סביבתית מפרה. ההצלחה של ילדים בפיתוח יכולות אורייניות תלויה במידה רבה באוצר מילים מגוון, בעושר לשוני של ביטויים ובידע של מבנים דקדוקיים.ככל שהשפה הדבורה מפותחת יותר, כך גדלים סיכוייו של הילד להפוך לקורא וכותב המפיק הנאה מכישורים אלה. השפה הדבורה כוללת, נוסף למילים, גם קשת רחבה של מבעים חוץ לשוניים כמו: מחוות גוף, הבעות פנים, אינטונציה, מהירות דיבור, עוצמת קול וגוונים. המבעים החוץ לשוניים מתלווים לדיבור ומשלימים "חללים" מילוליים, המייחדים את הלשון הדבורה מן הלשון הכתובה, והם מקלים את העברת המסר.
"ההבעה בעל פה" היא הפן הגלוי של הלשון הדבורה. היא נרכשת תוך כדי התנסות בסיטואציות המאפשרות תקשורת מילולית. הדיבור מתפתח בדרך כלל ביחסים שבין הילד לבין דמויות מרכזיות בחייו - הורים, חברים, מורים - אשר יש להן השפעה על נכונותו ליצור קשרי דיבור. ההבעה בעל פה יכולה להיעשות במסגרות שונות. במפגשים של מורה תלמיד בסיטואציה אישית או קבוצתית, במפגשים בין התלמידים לבין עצמם ולכן חשוב לזמן לתמידים אינטראקציות חברתיתות מילוליות ללא התערבות מורה. בהדרגה ניתן לפתח אצל הילדים הבחנה בשימוש וברמות ההבעה בעל פה בסיטואציות שונות כמו: סיטואציה חופשית בשיחה אישית בעבודה עם חבר כאשר הדיאלוג ספונטני. סיטואציה פורמלית שלה כללי תקשורת מובנים.
הבעה אישית - מאפשרת לספר ספור של מקרה מעניין, חוויה, סיפור דימיוני, המצאה, משאלה וכו'. הילדים יכולים להתבטא באופן חופשי הם משתפים ילדים אחרים במחשבות רגשות ותחושת השותפות וההבנה ההדדית משפרת את התקשורת בינם לבין אחרים. הם לומדים שהרגשות, החששות וההרהורים שלהם אינם יוצאי דופן.
הבעה עניינית - נדרשת בסיטואציות רבות בחיי היום יום כמו שיחת טלפון לאחד מבני המשפחה, מסירת הודעות, כתיבת פתקים, ניסוח מדויק של רצונות וכדומה.
ההבעה האישית והעניינית כוללות דרכי חשיבה שיכולים לבוא לידי ביטוי במיומנויות למידה שחזור, סיכום או תמצות בעל פה או בכתב.
כבר בכתה א' אפשר להתחיל ללמד מיומנויות אלה וכאן למורה יש תפקיד מרכזי בפיתוח ההבעה בעל פה, כי הלשון שלה משמשת לתלמידים במקרים רבים, דוגמה לשימושי הלשון המגוונים - בתחומי השימוש היום - יומי, בתחומי הלימוד ובתחום הרגשות. חלק ניכר מעבודת המורה מתבטא בהנחיית התלמידים לפעילויות שונות.
הלשון הדבורה מתפתחת בתוך תחומי הקשר המזמנים פעילויות חשיבה.תחומי הקשר אלה צריכים להיות רלוונטיים לילדים.
במסגרת היעדים החינוכיים שהציבה עירית בת- ים לשנת תשע"א אחד היעדים העיקריים בכישורי שפה - טיפוח השפה דבורה בכל שכבות הגיל.
כמורה לתלמידים בגיל הרך אני רואה חשיבות רבה להשפעה שיש לי בטיפוח השפה הדבורה. ראשית לשמש דוגמה לחקוי לדבר נכון להשתמש בשפה נאותה במשלב לשוני גבוה. לזמן לתלמידים אינטראקציות למידה במסגרות שונות כמו: שיחות בוקר, משימות קבוצתיות כמו הרכבת פזלים, משחקים לימודיים, התנסות עם חומרים, קריאה של טקסט כנקודת מוצא לשיח , משחקי הדמייה ועוד.

יום שבת, 10 ביולי 2010

ההתפתחות האוריינית לקראת קריאה וכתיבה

אנשים קטנים עם תקוות גדולות - בני ברקו


רציתי מגובה של מטר לתאר לך את העולם,
מגובה כזה, גם את המורה נריאת לי כהר רם
רציתי לספר לך שקנו לי ילקוט וגם קלמר
שלקראת כתה א' אהיה מאושר...
נכון שהחופש עוד טרם נגמר...
אך אני מתרגש מאוד כבר היום, מיום המחר...

שלום לך בלוג יקר שלי !

הפעם אני רוצה לשתף אותך בנושא הקרוב מאוד ללבי והוא המעבר מגן הילדים לכתה א'. זהו אירוע חשוב לרוב הילדים והוריהם. זהו מעבר המציין מצד אחד התקדמות "עולים" לבית הספר ומצד אחר, המעבר מעורר חששות מפני מקום חדש ומפני מצבים חדשים, עמידה בלוח זמנים והצלחה בלימודים.
השתלבות טובה של ילדים בפעילות הלימודית בכתה א' שהיא בעיקר רכישת יסודות הקריאה והכתיבה, תלויה במידה רבה במידת המוכנות האוריינית שלו.
התפתחות האוריינות של ילדים בסביבות רב תרבותיות נמצאת בשנים האחרונות במרכז המחקר ובמוקד השיח הציבורי בארץ ובעולם. דגש מיוחד מופנה לחשיבות של טיפוח ניצני אוריינות בגיל הרך, המתייחסים למכלול היכולות המהוות תשתית לרכישת הקריאה והכתיבה בבית הספר. מחקרים מראים כי ילדים שהראו שליטה במיומנויות אורייניות בגיל הגן הגיעו להישגים גבוהים ברכישת הקריאה והכתיבה בכיתות היסוד ובהבנת הנקרא בכיתות הגבוהות יותר. מחקרים הראו גם שלמיומנויות אלפבתיות כמו הכרת האותיות, מודעות פונולוגית וקשרי אות - צליל ישנה תרומה ניכרת לרכישת הקריאה והכתיבה בבית הספר.
רכישת הקריאה והכתיבה היא תהליך הדרגתי, שראשיתו בהיכרות שעושה הילד הרך עם התרבות הכתובה ובהשערות שלו עליה, עוד לשפני שהוא שולט במערכת הכתב עצמה. על פי תפיסה זו, אין זמן מסוים של "הבשלה"
אלא יש מעבר הדרגתי מרמת אוריינות נמוכה לרמת אוריינות גבוהה ממנה, כתוצאה של גורמים חברתיים סביבתיים וגורמים פסיכולוגיים התפתחותיים.
גישה התפתחותית זאת מיוצגת במשנתו של ויגוצקי אשר טבע את המושג "אזור ההתפתחות הקרובה" (zone of proximal development). פירושו של דבר, שצמיחת האוריינות אינה מותנית רק בתהליכי התפתחות והתבגרות טבעיים וספונטניים, אלא היא גם תוצאה של גדילה בסביבה אוריינית מתאימה, שיש בה אינטראקציה עם בוגרים אורייניים. באינטראקציה כזאת תפקיד המבוגר איננו רק לחשוף את הילד לגירויים מתאימים, אלא גם להנחותו להתמודד עם בעיות חדשות. להעלות את הרף בכל פעם מחדש ובאופן כזה להרחיב את "אזור ההתפתחות הקרובה" של הילד ומסייע לו לממש את הפוטנציאל הטמון בו.
על פי גישה זו, יש למבוגרים תפקיד חשוב בהתפתחותם הקוגנטיבית של ילדים. לכן, לגן הילדים ולבית הספר תפקיד מרכזי בפיתוח המודעות הפוטנציאל האורייני של הילדים וביצירת הזדמנויות להשתלבותם בחברה התרבותית- אוריינית.
ניתן לדבר על שני סוגים של סביבה אוריינית - ה"ממוסדת" הכוללת את מוסות החינוך לסוגיהם. ה"טבעית" בעיקר הבית והמשפחה.
בית הספר מעצם הגדרתו, אמור להיות סביבה אוריינית אשר מתמקדת בעיקר בפעילויות סביב הספר. עם זאת, בעידן המודרני נוספו לסביבה הזאת אמצעי מדיה שהמרכזיים שבהם הם הטלוויזיה והמחשב.
בימינו, התרבות האוריינית שהילד צומח בתוכה היא רב תחומית וקשה להפריד בין הלשון הכתובה , הלשון החזותית והלשון המוסיקלית. השילוב של מילה- תמונה- צליל פועל על מכלול החושים ודורש "שיתוף פעולה" של כשרים קוגנטיביים שונים.
הסביבה האוריינית שאליה נחשפים הילדים כיום כוללת מסרים המועברים באמצעות ספרים, משדרי טלוויזיה, פעילויות מחשב וגם מסרים המיועדים למבוגרים בסרטים בפרסומות ובקליפים.
לכן עולות השאלות הבאות:
  • האם סביבה זו מבשרת את "אובדן הילדות" (פוסטמן, 1986), או שהיא תורמת לתיפקודים קוגנטיביים וריגשיים מגוונים ועשירים יותר,ומפתחת את היכולת לפעול במערכות סמלים מגוונות ומורכבות יותר (Mcluhan, 1964 ) ?
  • האם התקשורת האלקטרונית מקדמת את האוריינות - רכישת קריאהה וכתיבה או שמא היא פוגמת בה?
  • האם מקומה של תרבות הספר הולך ונדחק על ידי התקשורכת האלקטרונית, או שיש איזון וקשרי גומילן בינהם?

התשובות לשאלות אלו מצריכות כתיבת פוסט נוסף. אך התובנה שלי לגבי שילוב אמצעים טכנולוגיים בתהליך הלמידה היא ששילוב אמצעים טכנולוגיים בתהליך הלמידה הכרחי וחיוני לשיפור תהליכי הלמידה וחיזוק המיומנויות. השאלה היא לא האם צריך לשלב אמצעים טכנולוגיים בלמידה אלא מדוע עדיין זה עדין לא חלק בלתי נפרד בתהליכי הוראה למידהבכל בתי הספר בארץ ?