"מדיניות הסטנדרטים והמשבר במערכת החינוך"

"כבד את תלמידיך - אל יהיו בעיניך כילדי היום - כי אם כאישי המחר" צבי שרפשטיין
בפוסט הנוכחי אני רוצה לדון בנושא "מדיניות הסטנדרטים והמשבר במערכת החינוך" מתוך התייחסות אישית. נושא הסטנדרטים מטריד ומלחיץ אותי בעיקר לאור העובדה שהשנה אני מלמדת בכיתה א', עיקר עיסוקי הוא בהוראת הקריאה, משימה קשה כשלעצמה. אך הקושי הדגול יותר הוא הדבר המאיים ומלחיץ את המורים ואת התלמידים "החוברת הורודה" תיק תשימות לתלמיד/ה שבה על התלמידים להבחן במהלך השנה בשמונה משימות קריאה כשהביצוע נמדד בזמן ובדיוק ועל התלמידים לעמוד בסטנדרטים של זמן ודיוק. מערכת החינוך בישראל פועלת על פי מדיניות הסטנדרטים שמשמעותה תכנית לימודים לאומית לומדים אותו דבר. מדדי ההערכה הם מבחני הישגים, שקיפות ופרסום הנתונים. על רקע מדיניות הסטנדרטים אנו עדים לקשיי התפקוד של מערכת החינוך המתבטאים בבעיות תקציביות, הישגים לימודיים נמוכים, אי השגת מטרות חברתיות, אלימות גוברת ושיעור התאבדויות גבוה. אלה הם סימפטומים לבעיה הרחבה של מערכת החינוך שהמטרות שעל פיה היא פועלת אינם תואמים את המציאות הפוסט -מודרנית בה היא מתפקדת. המשמעות היא שמערכת החינוך מצויה בבעיה קשה על רקע העידן הפוסט - מודרני, ריבוי האמיתות והפלורליזם, ועליה להפעיל מתודה של בחינה עצמית, והתאמת המסגרת למציאות החדשה.יחסה של מערכת החינוך לקהל היעד שלה בעייתי היות והיא מתעלמת מתהליכי הגלובליזציה והפלורליזם והשפעתם של סוכני חינוך וידע הנמצאים מחוצה. מוסדות החינוך הם היררכיים וסמכותיים הפועלים על פי אחדות מקום וזמן. המבנה הלינארי והברור של מערכת החינוך אינו תואם את המציאות. הטכנולוגיה יצרה דרכי לימוד אלטרנטיביות ואפקטיביות למדי לשיטות הלימוד המקובלות. מערכת החינוך אינה יכולה להתחרות עם אטרקטיביות המדיה ועדיין היא מתעקשת לנקוט בשיטות הוראה פרונטליות ולימוד מספרים. אמנם בשנים האחרונות אנו חשים בשינוי שחל במערכת לגבי שילוב טכנולוגיות חדשניות, אך השינוי איטי ואינו מקיף את כל המערכת. ההתעקשות של המערכת להצמד למדיניות של סטנדרטים מתעלמת מהשונות וממתן הזדמנויות שווה לכל תלמיד. מערכת החינוך צריכה להכיר בשונות ולפתח מרחבי למידה הנותנת מענה גם לתלמידים שאינם יכולים לעמוד בסטנדרטים ולהכשיר את אותם בוגרים על פי כישוריהם ויכולתם כדי שיוכלו לתפקד ולתרום לאיכות החיים של החברה. לאור הנקודות שציינתי מערכת החינוך צריכה לבחון מחדש את המטרות שעל פיהן היא פועלת ובהתאם לשנות אותם ולהתאימן למציאות החדשה בה אנו חיים. הבעייה שהיא שהמדינוית נקבעת על ידי נציגי המערכת הפוליטית, ומאחר ומערכת הפוליטית בארצנו אינה יציבה הרי שקובעי המדיניות מתחלפים במקרה הטוב כל ארבע שנים ובמקרה הפחות טוב בכל שנתיים. כל שר חינוך שמתמנה רוצה להשאיר את חותמו על המערכת ואז הוא מתחיל ברפורמות עד שמגיע השר הבא ומשנה את הרפורמות של קודמו. לכן יש לקבוע מטרות חדשות המותאמות לעידן החדש שיחייבו את כל קובעי המדיניות.