יום שבת, 27 בנובמבר 2010

"מדיניות הסטנדרטים והמשבר במערכת החינוך"

"כבד את תלמידיך - אל יהיו בעיניך כילדי היום - כי אם כאישי המחר" צבי שרפשטיין
בפוסט הנוכחי אני רוצה לדון בנושא "מדיניות הסטנדרטים והמשבר במערכת החינוך" מתוך התייחסות אישית. נושא הסטנדרטים מטריד ומלחיץ אותי בעיקר לאור העובדה שהשנה אני מלמדת בכיתה א', עיקר עיסוקי הוא בהוראת הקריאה, משימה קשה כשלעצמה. אך הקושי הדגול יותר הוא הדבר המאיים ומלחיץ את המורים ואת התלמידים "החוברת הורודה" תיק תשימות לתלמיד/ה שבה על התלמידים להבחן במהלך השנה בשמונה משימות קריאה כשהביצוע נמדד בזמן ובדיוק ועל התלמידים לעמוד בסטנדרטים של זמן ודיוק. מערכת החינוך בישראל פועלת על פי מדיניות הסטנדרטים שמשמעותה תכנית לימודים לאומית לומדים אותו דבר. מדדי ההערכה הם מבחני הישגים, שקיפות ופרסום הנתונים. על רקע מדיניות הסטנדרטים אנו עדים לקשיי התפקוד של מערכת החינוך המתבטאים בבעיות תקציביות, הישגים לימודיים נמוכים, אי השגת מטרות חברתיות, אלימות גוברת ושיעור התאבדויות גבוה. אלה הם סימפטומים לבעיה הרחבה של מערכת החינוך שהמטרות שעל פיה היא פועלת אינם תואמים את המציאות הפוסט -מודרנית בה היא מתפקדת. המשמעות היא שמערכת החינוך מצויה בבעיה קשה על רקע העידן הפוסט - מודרני, ריבוי האמיתות והפלורליזם, ועליה להפעיל מתודה של בחינה עצמית, והתאמת המסגרת למציאות החדשה.יחסה של מערכת החינוך לקהל היעד שלה בעייתי היות והיא מתעלמת מתהליכי הגלובליזציה והפלורליזם והשפעתם של סוכני חינוך וידע הנמצאים מחוצה. מוסדות החינוך הם היררכיים וסמכותיים הפועלים על פי אחדות מקום וזמן. המבנה הלינארי והברור של מערכת החינוך אינו תואם את המציאות. הטכנולוגיה יצרה דרכי לימוד אלטרנטיביות ואפקטיביות למדי לשיטות הלימוד המקובלות. מערכת החינוך אינה יכולה להתחרות עם אטרקטיביות המדיה ועדיין היא מתעקשת לנקוט בשיטות הוראה פרונטליות ולימוד מספרים. אמנם בשנים האחרונות אנו חשים בשינוי שחל במערכת לגבי שילוב טכנולוגיות חדשניות, אך השינוי איטי ואינו מקיף את כל המערכת. ההתעקשות של המערכת להצמד למדיניות של סטנדרטים מתעלמת מהשונות וממתן הזדמנויות שווה לכל תלמיד. מערכת החינוך צריכה להכיר בשונות ולפתח מרחבי למידה הנותנת מענה גם לתלמידים שאינם יכולים לעמוד בסטנדרטים ולהכשיר את אותם בוגרים על פי כישוריהם ויכולתם כדי שיוכלו לתפקד ולתרום לאיכות החיים של החברה. לאור הנקודות שציינתי מערכת החינוך צריכה לבחון מחדש את המטרות שעל פיהן היא פועלת ובהתאם לשנות אותם ולהתאימן למציאות החדשה בה אנו חיים. הבעייה שהיא שהמדינוית נקבעת על ידי נציגי המערכת הפוליטית, ומאחר ומערכת הפוליטית בארצנו אינה יציבה הרי שקובעי המדיניות מתחלפים במקרה הטוב כל ארבע שנים ובמקרה הפחות טוב בכל שנתיים. כל שר חינוך שמתמנה רוצה להשאיר את חותמו על המערכת ואז הוא מתחיל ברפורמות עד שמגיע השר הבא ומשנה את הרפורמות של קודמו. לכן יש לקבוע מטרות חדשות המותאמות לעידן החדש שיחייבו את כל קובעי המדיניות.

3 תגובות:

  1. לאה,
    אני מסכימה עם כל מילה שאת כותבת. לעיתים נדמה שקובעי המדיניות אינם מקושרים לנעשה בשטח. ההחלטות האופטימליות יתקבלו רק כאשר יהיה חיבור עם המורים והתלמידים.
    דורית

    השבמחק
  2. לאה
    אין ספק שאת צודקת מערכת החינוך אומנם מנסה לשלב טכנולוגיות אך עד שהיא מצליחה בכך כבר צצה טכנולוגיה חדשה ונוחה יותר שמשאירה מאחור בפעל גדול את הקודמת.לכן חשוב שבמשרד החינוך יהיה משיבו עם קצת יותר ידע וניסיון בטכנולוגיות המתקדמות שיכול לגשר על הפער הזה בין הרצוי למצוי ולשלב במהירות גבוהה את הטכמולוגיה אל התלמידים..
    אורי

    השבמחק
  3. לאה,
    מסכימה עם דברייך וכואבת כמוך. לצערנו, מערכת החינוך בהיותה מערכת מורכבת ומסורבלת מתקשה בישום חידושים גם אם קובעי המדניות מאמינים שיש לבצע שינוי. לכן אני כמורה מנסה לשנות ולבצע את מה שאני מאמינה בו בחלקת האלוהים הקטנה שלי, לא מחכה לשינוי מלמעלה כי לא בטוח שהוא יגיע.

    השבמחק