יום שבת, 11 בספטמבר 2010

השפה העברית בעידן הגלובליזציה

שיר לכתה א' - מהדורה 2010

אלף- אייפון,
בית- זה בלוטוס,
גימל- גוגל (אח גדול)
מהי דלת - זהו די וי איקס שפותח את הכל.
הא- זה הוטמייל,
וו- זה וירוס שחדר לי למחשב,
זין- זיפ,
חית- זה חלונות שאפח'ד לא אוהב.
בני השש ובני השבע אלף בית, אלף בית,
אתרים פורצים ברגע אלף בית, אלף בית,
כל היום גולשים בצ'אטים אלף בית, אלף בית,
והופכים אנלפבתיים אלף בית אלף בית.
טית זה- טלנט,
יוד זה- זה יוטיוב,
כף- כבלים,
ולמד- לייב,
מם ונון - זה מולטי נטוורק,
כך נוריד שירים לדרייב.
בני השש ובני השבע...

שיר זה מיטיב לבטא את הבעייתיות של השפה העברית בעידן הגלובליזציה.

במבוא לספר ה"שפה העברית בעידן הגלובליזציה" שכתבו נאוה נבו ועלית אולשיין מתייחסות הכותבות למכלול התהליכים המתחוללים כיום, העושים את העולם ל"כפר גלובלי" במגוון תחומי חיים. פועל יוצא של חיים בעידן הגלובליזציה הוא העניין הגובר בדו לשוניות, התפשטותה הרווחת של התופעה היא חלק מהשינויים הבלתי נמנעים החלים בעולם הגלובלי. היתרונות האישיים, הכלכליים, הקוגנטיביים, החברתיים והתרבותיים גוברים על החסרונות של דו לשוניות. בתחום הלשון אנו עדים להשתלטותה של השפה האנגלית: רוב השפות שואלות ממנה מילם וביטויים, הן ברובד הכתוב והן ברובד הדבור. עקב כך, בישראל התפתחו תפיסות אחדות: יש המצדדים במדיניות רב לשונית ורואים ברכישת השפה כלי לפיתוח כישורים תקשורתיים וליצירת פלורליזם תרבותי, ואילו אחרים רואים בהתפשטות האנגלית סכנה למעמדה של השפה המקומית - העברית. החשש העיקרי הוא שדוברי העברית יגיבו בחוסר כבוד לשפתו ויפגין התבטלות עצמית בפני השפה האנגלית ותרבותה, ילקה בעילגות בדיבור, ינקוט לשון שאינה עשירה בספרות ויתרחק מן המקורות העבריים האותנטיים. פועל יוצא של התופעות הללו הוא התרחקותם והתנתקותם של בני הנוער והצעירים הן הזהות הישראלית המקורית. במשרד החינוך יש אי שביעות רצון מרמת השליטה של התלמידים בשפה העברית, לפיכך הודיע שר החינוך ששנת תשע"א תוכרז כשנת השפה העברית.
ד"ר שושן ברוש ויץ שסקרה את הספר מעלה מספר נקודות למחשבה:
איזו מדיניות חינוך להפעיל ? מדיניות רב לשונית כלמור ללמד עברית, אנגלית, ערבית ושפות נוספות או מדיניות דו לשונית ?
איזו עברית ללמד ? האם ללמד עברית עכשווית מודרנית או ללמש שפת מורשת ותרבות ? האם להקדים הוראת עברית קלאסית להוראת העברית המודרנית ? לטענת הסופר והלשונאי רוביק רוזנטל הוראת הלשון העברית במערכת החינוך לוקה בעיקר בהסתמכות על חוקים וכללים נוקשים היוצרים תחושה של ריחוק ואף מיאוס בקרב התלמידים.כדי לאפשר לתלמידים קרבה והזדהות עם השפה יש לשלב את השפה המדוברת ואפילו "סלנג" בתכנית הלימודים, ולנתח בכלים לשוניים את השיח היומיומי. כך התלמידים לא יצטרכו לשנן וללמוד הגדרה של מבנה לשוני מסויים, אלא יוכלו לזהות אותו בשיחות המתקיימות סביבם. לדבריו יש לשים דגש על השיח הדבור. החינוך לרטוריקה יכול וצריך להיות ערך מפתח בחינוך ללשון.
הסופר מאיר שלו מחזק את דבריו של רוביק רוזנטל. הוא טוען שתוכניות הלימוד מדגישות את "דקדוקי העניות של הדקדוק" על חשבון עושרה ויופייה של השפה עצמה, וכך ממאיסה את השפה על לומדיה. לדבריו חוקי הדקדוק חשובים אך אין הם חזות הכל, יש להוסיף לימודים המטפחים הבעה והבנה טובה יותר של השפה.
סוגיה נוספת שעולה היא שתכניות הלימודים בעברית מדגישות את מרכזיותן של הסוגות בהוראת הבנת הנקרא וההבעה. גישת הסוגות עושה סדר מלאכותי בעולם שבו למעשה הסדר נפרע, הסוגות נפרצות ומעורבות וגם יש ריבוי באופנויות. בעידן הגלובליזציה אנו עדים מגוון רחב של הבעה: שיח, ז'אנרים, לשון כתיבה, קולות, תנועה, צבעים, עושר של עיצוב מגוון של צורות ייצוג ותקשורת. הטקסטים משתנים, תהליכי הקריאה, ההבנה וההבעה משתנים גם הם. נשאלת השאלה עד כמה אנחנו מומחים למה שקורה בעולם הדיגיטלי הזה ? איך זה אמור להשפיע על שיטות חדשות של הוראה ושל אינטראקציה בין דוברי השפה העברית לומדיה וחוקריה?
מטרת התכנית המתגבשת לשנת השפה העברית כפי שהוכרזה על ידי שר החינוך, היא שיפור המיומנויות בשפה בעל פה ובכתב, טיפוח שפה תקנית, העלאת המודעות לשפה והעשרתה, שיפור תרבות הדיון והיכרות עם המורשת הלשונית של התרבות העברית ותולדותיה.
כרכזרת שפה וכמורה לגיל הרך שעיקר עיסוקה הוא בהקניית יסודת הקריאה והכתיבה, אני סבורה שעלינו לשלב ישן וחדש. כדי להתקדם אל העתיד אנו צריכים תחילה להכיר את העבר. תחילה עלינו להקנות לתלמידים את יסודות השפה התקנית לחשוף אותם לעולם התרבותי העשיר של השפה. לאחר שהתלמידים ישלטו ביסודות השפה הדבורה והכתובה של השפה אפשר יהיה לשלב את העברית העכשווית המודרנית.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה