ההתפתחות האוריינית לקראת קריאה וכתיבה

אנשים קטנים עם תקוות גדולות - בני ברקו


רציתי מגובה של מטר לתאר לך את העולם,
מגובה כזה, גם את המורה נריאת לי כהר רם
רציתי לספר לך שקנו לי ילקוט וגם קלמר
שלקראת כתה א' אהיה מאושר...
נכון שהחופש עוד טרם נגמר...
אך אני מתרגש מאוד כבר היום, מיום המחר...

שלום לך בלוג יקר שלי !

הפעם אני רוצה לשתף אותך בנושא הקרוב מאוד ללבי והוא המעבר מגן הילדים לכתה א'. זהו אירוע חשוב לרוב הילדים והוריהם. זהו מעבר המציין מצד אחד התקדמות "עולים" לבית הספר ומצד אחר, המעבר מעורר חששות מפני מקום חדש ומפני מצבים חדשים, עמידה בלוח זמנים והצלחה בלימודים.
השתלבות טובה של ילדים בפעילות הלימודית בכתה א' שהיא בעיקר רכישת יסודות הקריאה והכתיבה, תלויה במידה רבה במידת המוכנות האוריינית שלו.
התפתחות האוריינות של ילדים בסביבות רב תרבותיות נמצאת בשנים האחרונות במרכז המחקר ובמוקד השיח הציבורי בארץ ובעולם. דגש מיוחד מופנה לחשיבות של טיפוח ניצני אוריינות בגיל הרך, המתייחסים למכלול היכולות המהוות תשתית לרכישת הקריאה והכתיבה בבית הספר. מחקרים מראים כי ילדים שהראו שליטה במיומנויות אורייניות בגיל הגן הגיעו להישגים גבוהים ברכישת הקריאה והכתיבה בכיתות היסוד ובהבנת הנקרא בכיתות הגבוהות יותר. מחקרים הראו גם שלמיומנויות אלפבתיות כמו הכרת האותיות, מודעות פונולוגית וקשרי אות - צליל ישנה תרומה ניכרת לרכישת הקריאה והכתיבה בבית הספר.
רכישת הקריאה והכתיבה היא תהליך הדרגתי, שראשיתו בהיכרות שעושה הילד הרך עם התרבות הכתובה ובהשערות שלו עליה, עוד לשפני שהוא שולט במערכת הכתב עצמה. על פי תפיסה זו, אין זמן מסוים של "הבשלה"
אלא יש מעבר הדרגתי מרמת אוריינות נמוכה לרמת אוריינות גבוהה ממנה, כתוצאה של גורמים חברתיים סביבתיים וגורמים פסיכולוגיים התפתחותיים.
גישה התפתחותית זאת מיוצגת במשנתו של ויגוצקי אשר טבע את המושג "אזור ההתפתחות הקרובה" (zone of proximal development). פירושו של דבר, שצמיחת האוריינות אינה מותנית רק בתהליכי התפתחות והתבגרות טבעיים וספונטניים, אלא היא גם תוצאה של גדילה בסביבה אוריינית מתאימה, שיש בה אינטראקציה עם בוגרים אורייניים. באינטראקציה כזאת תפקיד המבוגר איננו רק לחשוף את הילד לגירויים מתאימים, אלא גם להנחותו להתמודד עם בעיות חדשות. להעלות את הרף בכל פעם מחדש ובאופן כזה להרחיב את "אזור ההתפתחות הקרובה" של הילד ומסייע לו לממש את הפוטנציאל הטמון בו.
על פי גישה זו, יש למבוגרים תפקיד חשוב בהתפתחותם הקוגנטיבית של ילדים. לכן, לגן הילדים ולבית הספר תפקיד מרכזי בפיתוח המודעות הפוטנציאל האורייני של הילדים וביצירת הזדמנויות להשתלבותם בחברה התרבותית- אוריינית.
ניתן לדבר על שני סוגים של סביבה אוריינית - ה"ממוסדת" הכוללת את מוסות החינוך לסוגיהם. ה"טבעית" בעיקר הבית והמשפחה.
בית הספר מעצם הגדרתו, אמור להיות סביבה אוריינית אשר מתמקדת בעיקר בפעילויות סביב הספר. עם זאת, בעידן המודרני נוספו לסביבה הזאת אמצעי מדיה שהמרכזיים שבהם הם הטלוויזיה והמחשב.
בימינו, התרבות האוריינית שהילד צומח בתוכה היא רב תחומית וקשה להפריד בין הלשון הכתובה , הלשון החזותית והלשון המוסיקלית. השילוב של מילה- תמונה- צליל פועל על מכלול החושים ודורש "שיתוף פעולה" של כשרים קוגנטיביים שונים.
הסביבה האוריינית שאליה נחשפים הילדים כיום כוללת מסרים המועברים באמצעות ספרים, משדרי טלוויזיה, פעילויות מחשב וגם מסרים המיועדים למבוגרים בסרטים בפרסומות ובקליפים.
לכן עולות השאלות הבאות:

• האם סביבה זו מבשרת את "אובדן הילדות" (פוסטמן, 1986), או שהיא תורמת לתיפקודים קוגנטיביים וריגשיים מגוונים ועשירים יותר,ומפתחת את היכולת לפעול במערכות סמלים מגוונות ומורכבות יותר (Mcluhan, 1964 ) ?
• האם התקשורת האלקטרונית מקדמת את האוריינות - רכישת קריאהה וכתיבה או שמא היא פוגמת בה?
• האם מקומה של תרבות הספר הולך ונדחק על ידי התקשורכת האלקטרונית, או שיש איזון וקשרי גומילן בינהם?

התשובות לשאלות אלו מצריכות כתיבת פוסט נוסף. אך התובנה שלי לגבי שילוב אמצעים טכנולוגיים בתהליך הלמידה היא ששילוב אמצעים טכנולוגיים בתהליך הלמידה הכרחי וחיוני לשיפור תהליכי הלמידה וחיזוק המיומנויות. השאלה היא לא האם צריך לשלב אמצעים טכנולוגיים בלמידה אלא מדוע עדיין זה עדין לא חלק בלתי נפרד בתהליכי הוראה למידהבכל בתי הספר בארץ ?